לדלג לתוכן

Tracy Chapman

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Tracy Chapman
אלבום אולפן מאת טרייסי צ'פמן
יצא לאור 15 באפריל 1988
סוגה פולק רוק, מוזיקת פולק עכשווית, רוק שורשי עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
אורך 36:11 עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת תקליטים אלקטרה רקורדס עריכת הנתון בוויקינתונים
הפקה דייוויד קרשנבאום
כרונולוגיית אלבומים של טרייסי צ'פמן
Tracy Chapman
(1988) 		Crossroads
(1989)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

Tracy Chapman הוא אלבום הבכורה של הזמרת טרייסי צ'פמן, וקרוי על שמה. האלבום יצא ב-5 באפריל 1988, על ידי אלקטרה רקורדס. ב-1987, הציע בריאן קופלמן, חברה של צ'פמן ללימודים באוניברסיטת טאפטס, שהכיר אותה מהפגנות נגד אפרטהייד בהם הייתה שרה שירי התנגדות, להשמיע את המוזיקה שלה לאביו, שהיה בעל חברת הוצאה לאור מצליחה; היא לא חשבה שההצעה רצינית. לאחר הופעות מקומיות מרובות שלה, קופלמן מצא קלטת דמו של צ'פמן שרה את "Talkin' 'bout a Revolution", וקידם את השיר בתחנות רדיו, מה ששכנע אותה בסופו של דבר לחתום על חוזה הקלטות עם אלקטרה רקורדס.

בניסיונות המוקדמים להפיק את האלבום, דחו מפיקים רבים את צ'פמן, כי לא אהבו את הכיוון המוזיקלי שלה - סינת'פופ היה הז'אנר הפופולרי באותה העת. אך דייוויד קרשנבאום החליט להפיק את האלבום, מכיוון שרצה לעבוד על פרויקט אקוסטי. האלבום הוקלט בהוליווד, קליפורניה במשך שמונה שבועות. רוב השירים שבו מתייחסים לסוגיות פוליטיות וחברתיות. צ'פמן הייתה חרדה שינסו לשנות את סגנון השירים שלה, או את ההצהרות הפוליטיות שלה, וביקשה לבצע שירים מאוד פשוטים בסגנון, ושהמילים יהיו מובנות. קרשנבאום הסכים לכך, ודאג שהיא והגיטרה יעמדו במרכז כל השירים. הוא אמר על כך מאוחר יותר, שהיא הגיעה בזמן הנכון עם החומר הנכון, ושכנראה הייתה תחושת שעמום קל מהחומר שהופק אז, ושאנשים היו מוכנים לשמוע שוב ליריקה.

האלבום "Tracy Chapman" זכה לשבחי הביקורת, כאשר מבקרים רבים אשר התלהבו מהפשטות של המוזיקה, מביצועיה הקוליים של צ'פמן, ומהמסרים הפוליטיים והחברתיים. האלבום הצליח מסחרית ברוב המדינות בהן הושק, והגיע לראשי המצעדים במדינות רבות, כולל אוסטריה, ניו זילנד, שווייץ, דנמרק, והממלכה המאוחדת. הוא הגיע למקום הראשון בארצות הברית במצעד בילבורד 200, והוסמך כ-6x פלטינה על ידי איגוד תעשיית ההקלטות האמריקאי (RIAA), עם מכירות העולות על שישה מיליון עותקים בארצות הברית בלבד.

שלושה סינגלים יצאו מתוך האלבום, כשהמצליח מביניהם היה "Fast Car". השיר בוצע בהופעת המחווה לנלסון מנדלה, לכבוד יום הולדתו ה-70, הגיע לטופ-10 בבילבורד הוט 100 והצליח גם באוסטרליה, ניו זילנד, אירלנד, בריטניה ומדינות אחרות באירופה.

ביקורת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
דירוגים מקצועיים
ציוני ביקורות
מקור ציון
AllMusic [1]
Encyclopedia of Popular Music [2]
Orlando Sentinel [3]
Rolling Stone [4]
The Rolling Stone Album Guide [5]
The Village Voice B+[6]

Tracy Chapman זכה לשבחי מבקרי המוזיקה. לפי "רולינג סטון", צ'פמן "תפסה את האוזניים של כולם בעידן המטאל-והשיער של שנות השמונים המאוחרות" עם האלבום.[7] סטיבן תומאס ארלוויין מ-AllMusic כתב שהאלבום "הגיע בלי הרבה רעש באביב של 1988... והפך לאחד מאלבומי המפתח של עידן בוש, שסיפק אבן בוחן עבור כל תנועת ה-PC [פוליטיקלי קורקט] בעוד הוא מחייה את מסורת הזמר-יוצר". על פי ארלוויין, "הצירוף של נושאים עכשוויים וקלאסיים הוא בדיוק מה שעושה את האלבום לייחודי - הוא מביא את המסורת לתוך ההווה." . הוא מונה את האלבום כטוב ביותר מכל הדיסקוגרפיה של צ'פמן.[8] רוברט כריסגאו היה פחות נלהב בביקורת שלו ב"וילג' ווייס". הוא החשיב את "Fast Car" ו-"Mountains o' Things" כבעלי הבחנה דקה ואת צ'פמן כזמרת בעלת כישרון טבעי, אך התאכזב מהנאיביות העממית הפשוטה שראה ב- "Talkin' 'bout a Revolution" ו-"Why".

בשנת 2020 מגזין הרולינג סטון דירג את האלבום במקום ה-256 ברשימת 500 האלבומים הטובים ביותר בכל הזמנים המחודשת.

הצלחה מסחרית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוך שבועיים מהשקתו, האלבום מכר מיליון עותקים ברחבי העולם, והיה להצלחה רשמית. האלבום נמכר בסך הכל במעל ל-20 מיליון עותקים ברחבי העולם והוא אחד מהאלבומים הראשונים על ידי אישה עם מכירות של יותר מ-10 מיליון עותקים ברחבי העולם.[9]

רשימת השמעה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

כל השירים נכתבו והולחנו על ידי טרייסי צ'פמן. 

מס' שם משך
1. Talkin' 'bout a Revolution 2:40
2. Fast Car 4:57
3. Across the Lines 3:25
4. Behind the Wall 1:50
5. Baby Can I Hold You 3:14
6. Mountains o' Things 4:39
7. She's Got Her Ticket 3:57
8. Why? 2:06
9. For My Lover 3:12
10. If Not Now… 3:01
11. For You 3:10
משך כולל:
 36:11

משתתפים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפקה

  • קרול בובולטס – כיוון אמנות
  • דייוויד קרשנבאום – ייצור
  • בריאן קופלמן – מפיק בפועל
  • מאט מהורין – צילום
  • דון רובין – מפיק בפועל
  • קווין סמית – הנדסה, מיקס

מצעדים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מצעד (1988) מקום
מצעד האלבומים האוסטרלי[10] 2
מצעד האלבומים האוסטרי[11] 1
מצעד האלבומים הבלגי (פלנדרס)[12] 28
מצעד האלבומים הדני[13] 1
מצעד האלבומים הצרפתי[14] 27
מצעד האלבומים ההולנדי[15] 1
מצעד האלבומים של ניו זילנד[16] 1
מצעד האלבומים הנורווגי[17] 2
מצעד האלבומים השוודי[18] 2
מצעד האלבומים של שווייץ[19] 1
מצעד האלבומים הבריטי[20] 1
US בילבורד 200[21] 1

הסמכות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
אזור הסמכה יחידות
ארגנטינה 2× פלטינה 120,000 *
אוסטרליה 7× פלטינה 490,000 *
אוסטריה 2× פלטינה 100,000 *
ברזיל זהב 100,000 *
קנדה 3× פלטינה 300,000 *
דנמרק 5× פלטינה 250,000 *
צרפת יהלום 1,397,300
גרמניה 9× זהב 2,250,000 *
הונג קונג פלטינה 20,000 *
איטליה זהב 50,000 *
הולנד פלטינה 100,000 *
ניו זילנד פלטינה 15,000 *
שוודיה זהב 50,000 *
שווייץ 4× פלטינה 200,000 *
הממלכה המאוחדת 7× פלטינה 2,668,869
ארצות הברית 6× פלטינה 6,000,000 *
* מספרי מכירות מבוססים על ההסמכה בלבד

פרסי גראמי

[עריכת קוד מקור | עריכה]
שנה זוכה קטגוריה
1988 "Fast Car" ביצוע הפופ הווקאלי הטוב ביותר של זמרת
Tracy Chapman אלבום הפולק העכשווי הטוב ביותר
האמן החדש הטוב ביותר
1989 אלבום השנה

הכרה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

האלבום קיבל שבע מועמדויות בטקס פרסי גראמי ה-31: לאלבום השנה, תקליט השנה, ("Fast Car"), שיר השנה ("Fast Car"), מפיק השנה (דייוויד קרשנבאום), האמן החדש הטוב ביותר, אלבום הפולק העכשווי הטוב ביותר, ביצוע הפופ הווקאלי הטוב ביותר על ידי זמרת ("Fast Car"). האלבום זכה בשלוש הקטגוריות האחרונות.

ב-1989 דורג האלבום במקום העשירי ברשימת המגזין "רולינג סטון", "100 האלבומים הגדולים של שנות ה-80". בשנת 2003 דורג האלבום במקום מספר 261 ברשימת "500 האלבומים הגדולים בכל הזמנים" של "רולינג סטון".

"Slant Magazine" מיקם את האלבום כמספר 49 ברשימת ה"האלבומים הטובים ביותר של 1980".[22]

האלבום דורג במקום ה-41 ברשימת NPR של "150 האלבומים הטובים של כל הזמנים שעשו נשים".

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Erlewine, Stephen Thoms. "Tracy Chapman – Tracy Chapman". AllMusic.
  2. ^ Larkin, Colin (2011). The Encyclopedia of Popular Music (5th concise ed.). Omnibus Press. ISBN 0-85712-595-8.
  3. ^ Duffy, Thom (12 ביוני 1988). "Tracy Chapman". Orlando Sentinel. {{cite news}}: (עזרה)
  4. ^ Pond, Steve (2 ביוני 1988). "Tracy Chapman: Tracy Chapman". Rolling Stone. אורכב מ-המקור ב-2 באוקטובר 2007. {{cite journal}}: (עזרה)
  5. ^ Evans, Paul (2004). "Tracy Chapman". In Brackett, Nathan; Hoard, Christian (eds.). The New Rolling Stone Album Guide. Simon & Schuster. p. 153. ISBN 0-7432-0169-8.
  6. ^ Christgau, Robert (24 במאי 1988). "Christgau's Consumer Guide". The Village Voice. {{cite news}}: (עזרה)
  7. ^ "500 Greatest Albums of All Time: Tracy Chapman, 'Tracy Chapman'". Rolling Stone.
  8. ^ Tracy Chapman - Music Biography, Credits and Discography : Allmusic.
  9. ^ Wernick, Adam (20 בנובמבר 2015). "Tracy Chapman's new greatest hits album celebrates a quietly powerful legacy". Public Radio International. {{cite news}}: (עזרה)
  10. ^ Australian charts
  11. ^ Austrian Charts
  12. ^ Belgium Charts
  13. ^ Danish Charts
  14. ^ French Charts
  15. ^ Dutch Charts
  16. ^ New Zealand Charts
  17. ^ Norwegian Charts
  18. ^ Swedish Charts
  19. ^ Swiss Charts
  20. ^ UK Charts(Link redirected to OCC website)(הקישור אינו פעיל)
  21. ^ בילבורד 200
  22. ^ "The 100 Best Albums of the 1980s | Feature". Slant Magazine.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=Tracy_Chapman&oldid=37371940"